ארבע מדרגות בבעלי חיים

ארבע מדרגות בבעלי חיים

ישנן חמש מדרגות בבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר ויהודי (עפ"י ריה"ל בכוזרי). בתוך מדרגת החי ישנה חלוקה נוספת [הרחבנו בזה בפרשת בראשית ובפרשת שמיני], והיא: דג, רמש, עוף וחיה .

נלע"ד בעזה"י להביא מספר הוכחות לכך שמדרגת הרמשים נמוכה ממדרגת העופות, וכן לכך שמדרגתם גבוהה יותר מזו של

הדגים.

הוכחה א' [מדין שחיטה]:

הרמשים המותרים באכילה נקראים בלשון חז"ל חגבים. החגבים מותרים באכילה ללא צורך בשחיטה, כמו הדגים (רמב"ם שחיטה פ"א ה"ג), לעומת העוף שצריך שחיטת סימן אחד, ולעומת הבהמה שצריכה שחיטת שני סימנים. מהבדלים אלו בהלכות שחיטה הוכיח המדרש (הובא בפרשת בראשית במאמר על סדר הבריאה) שהבהמה במדרגה גבוהה יותר מאשר העוף, ואם כן, מוכח באותו אופן, שהעוף במדרגה גבוהה יותר מהרמש והדג.

הוכחה ב' [מדין אבר מן החי ואיסור אכילת דם]:

בפרק ט' פסוק ד' כתוב "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו", ודרשו חז"ל (מדרש המובא בספר תורה שלמה, וכן בסנהדרין כט' ע"א באופן יותר מפורט עי"ש) - "אך למעט דגים וחגבים, שאין אבר מן החי נוהג בהם".

"דגים וחגבים מותר לאוכלם חיים (תוספתא תרומות פ"ט), היינו לחתוך מהם אבר ולאכלו, ואין בהם משום אבר מן החי, שדוקא בדבר הטעון שחיטה יש איסור אבר מן החי כשלא נשחט, אבל לא בדגים וחגבים שאינם טעונים שחיטה (רמב"ם שחיטה פ"א ה"ג). ועוד שאבר מן החי הוקש לדם, והכל מודים בהיקש זה לענין הצד השלילי שבו, שכל שאין אתה מצווה על דמו אין אתה מצווה על אבריו, ודגים וחגבים אין בהם איסור דם. אבל אסור לאכלם בעינם כשהם חיים, משום בל תשקצו" (ציטוט מאנצ' תלמודית א, עמ' קג-קד).

דין זה מלמד על מדרגתם הנמוכה של הרמשים והדגים, שנפשם [שמתגלית בדם] במדרגה כל כך נמוכה עד כדי שאפשר לאכול אבר מהדגים והרמשים אפילו כשהם חיים [אילולי האיסור של "בל תשקצו"]. כאשר אדם אוכל אבר מהרמש למרות שהרמש חי או את דמם של הרמשים והדגים, כביכול אוכל הוא את נפשם, ואף על פי כן אין בכך איסור, אלא דומה אכילה זו לאכילת דומם וצומח שמותר לאכול. לעומת מדרגת נפש הרמש והדג, נפש העוף והבהמה במדרגה גבוהה יותר ולכן אסור לאכול את נפשם [כשהם חיים, וכן דמם נאסר], ואפילו רק לחתוך אבר אחד ולאכלו אסור, כל זמן שהנפש שלהם ממשיכה לחיות בתוך הגוף, לפי שיש נפש חיה גם בתוך האבר החתוך [רמב"ן עה"ת מרחיב בענין נפשו של הבע"ח שנמצאת בתוך הדם במספר מקומות (ויקרא יז,יד)].

 

הוכחה ג' [מהשם שרץ המשותף לדגים ורמשים]:

מכיון שהדגים פחותים במעלתם מהעופות (עיין במאמר על סדר הבריאה בפרשת בראשית) והדגים הם סוג של שרץ ("שרץ המים" בפרשת שמיני), הרי ברור שגם שאר השרצים פחותים מהעופות, שהרי גם הם נקראים שרצים כמו הדגים, ואם הם היו במדרגה אחרת לגמרי מהדגים עד כדי שהיתה מדרגתם גבוהה יותר מהעופות, לא היו נקראים בשם אחד עם הדגים אלא לכל אחד היה שם שונה.

הוכחה ד' [מדיני טומאה]:

דגים מתים לא מטמאים, לעומת הרמשים, שיש מהם שמונה סוגים שמטמאים במיתתם. וזו לשון הפסוק "וזה לכם הטמא בשרץ... החולד והעכבר והצב... והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים לכם" (ויקרא יא). גם בעופות יש טומאה, אך היא טומאה מצומצמת. בנבלת עוף טהור [שמותר באכילה] אין טומאת מגע ולא טומאת משא, והוא מטמא רק את האדם שאכלו, כמו שכתוב בפרשת אמור "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה" (כב,ח), וכתב על כך רש"י בשם חז"ל - "לעניין הטומאה הזהיר כאן, שאם אכל נבלת עוף טהור שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת אכילה בבית הבליעה אסור לאכול בקדשים".

טומאת החיה והבהמה היא הגדולה ביותר והיא מטמאת במגע, במשא וטומאת בגדים, לעומת טומאת השרץ אשר מטמא במגעו ולא במשאו ולכן לא מטמא בגדים.

הכלל העולה מהדינים לעיל ומדינים נוספים [הרחבנו בפרשת שמיני] הוא: ככל שהיצור במדרגת חיים גדולה יותר כך החסרון שנוצר בעולם כאשר הוא מת גדול יותר וממילא הטומאה גדולה יותר. מדינים אלו למדנו, שמדרגת הדגים היא הנמוכה ביותר מבין כל בעלי החיים, ומדרגת הבהמות והחיות היא הגבוהה ביותר.

הוכחה ה' [מהקרבנות]:

הקרבנות הבאים מבעלי חיים יכולים לבא רק מבהמה ומעוף, כאשר יש עדיפות לקרבן מבהמה. רק בקרבנות מסוימים במצבים שאין ברירה ניתן להביא עוף [יש יוצאי דופן והארכנו בהם בפרשת ויקרא], אבל בשום אופן אין להביא קרבן מהשרצים והדגים.

הסבר הדבר: משום שמדרגת הדג והשרץ רחוקה מאד ממדרגת האדם, לכן הם לא יכולים לבא קרבן במקום האדם. אמנם עדיין צריך להבין מדוע יש קרבנות הבאים מהצומח אף על פי שמדרגתו רחוקה מאד מהאדם.

הוכחה ו' [מפס' בפרשת ואתחנן]:

בפסוקים בפרשת ואתחנן (פרק ד' פס' יז-יט) התורה מזהירה את בני ישראל שכאשר יכנסו לארץ ישראל יזהרו ולא ילמדו מהגויים לעבוד ח"ו עבודה זרה, והיא הולכת ומונה שם דברים שונים שבני ישראל יכולים ח"ו לעשות אותם כעבודה זרה. כאשר מתבוננים בפסוקים מגלים שסוגי הדברים נכתבו לפי סדר יורד, וכך כתוב שם "תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים, תבנית כל רומש באדמה, תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ... וראיתה את השמש ואת הירח ואת הכוכבים".

מכיוון שמצאנו כבר, שהבהמה במדרגה גבוהה יותר מהעוף, והעוף במדרגה גבוהה יותר מהדג, והדג במדרגה גבוהה יותר מהשמש והירח [עיין במאמר על הסדר בבריאה בפרשת בראשית, והוכחה לכך שהם נבראו ביום הרביעי ואילו הדג נברא ביום החמישי], אם כן, רואים אנו, שפסוקים אלו הולכים לפי סדר יורד, שבתחילה מזהירה התורה על הבהמה ואחר כך על העוף ואחר כך על הדג ואחר כך על השמש והירח, ומה שמופיע קרוב יותר לתחילת הפסוק הוא במדרגה גבוהה יותר מאשר מי שמופיע אחריו.

אם כן, יוצא מהפסוקים הנ"ל, שהרמשים במדרגה גבוהה יותר מאשר הדגים אבל במדרגה פחותה אפילו מהעוף וקל וחומר מהבהמה, שהרי הם מופיעים בין הדגים ובין העוף.